עזבון המנוחה מרים לוין נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

התובע הינו עזבונה של המנוחה מרים לוין, ילידת 1951, אשר נפגעה בתאונת דרכים ביום 15/9/2009, בתאונת פגע וברח בצומת דרך חברון-יהודה בירושלים, בעת היותה הולכת רגל. ממקום התאונה הועברה התובעת לבי"ח הדסה, שם אושפזה במחלקה הכירורגית במשך כשבועיים; לאחר מכן היא הועברה למחלקת שיקום, שם שהתה עד ליום 9.11.2005 שבו שוחררה לביתה.

על פי הנטען על ידי התובע והנתבעת 3, מחומר החקירה של המשטרה עולה כי אוטובוס השייך לנתבעת 1 הוא אשר פגע במנוחה. הנתבעות 1 ו-2 מכחישות טענה זו וטוענות כי לנוכח ממצאי תיק החקירה שנסגר על ידי המשטרה ללא איתור הרכב והנהג הפוגע, אין להטיל אחריות עליהן.

נתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את צי האוטובוסים של נתבעת 1 בזמנים הרלבנטיים לתאונה.

כאמור, קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לזהות הרכב והנהג שפגע במנוחה והן באשר לשיעור הפיצוי לו זכאי התובע.

שאלת החבות

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי הוכח מעבר למאזן ההסתברויות כי אוטובוס ממוגן ירי של הנתבעת 1, הוא אשר פגע במנוחה בתאונה בה היא נפגעה. להלן אפרט את טעמיי.

במהלך המשפט העידו שני עדי ראיה לתאונה. האחד – מר אברהם גדון, מורה לנהיגה, והשני – מר איסר צחור, שהיה בזמן התאונה תלמיד נהיגה אצל העד אברהם גדון. שני העדים מסרו עדות במשטרה סמוך לאחר אירוע התאונה. הודעתו של מר גדון הוגשה במהלך עדותו בבית המשפט במקום עדות ראשית וסומנה באות ד' במוצג נ/3 , תיק המשטרה.

הודעתו של מר גדון ניתנה יום אחרי התאונה, ביום 16/9/2005. בהודעתו מסר מר גדון כי הוא הבחין באוטובוס אגד בצבע אדום דהוי אשר פגע במנוחה בנתיב תחבורה ציבורית על מעבר חציה.

מר גדון אף מסר בהודעתו כי: "אני והאוטובוס נסענו די במקביל, הוא מעט לפניי. אזי שמעתי את הבום ממש לידי ואז הסתכלתי ועצרתי את רכבי".

עוד נמסר על ידי מר גדון בהודעתו כי: "אני בטוח שאני הייתי בתחילת הנסיעה ולגבי האוטובוס אני רק מניח שגם הוא היה בתחילת נסיעה".

מר גדון אף מסר בהודעתו במשטרה כי: "לא ראיתי מספר האוטובוס אך ראיתי את הקו – 160 או 161 או מאה שישים ומשהו".

עוד נמסר על ידי מר גדון לגבי החלק באוטובוס שפגע במנוחה כי: "לא ראיתי אבל יש לי תחושה שהאוטובוס פגע באשה עם פינה קדמית ימנית וגם אחורית ימנית. רק תחושה בזווית העין".

במהלך עדותו בבית המשפט חזר מר גדון על עיקרי הדברים בהודעתו במשטרה, ובמהלך חקירתו הפרטנית על ידי ב"כ הנתבעות 1 ו-2 המלומד, הודגשה והתחדדה המסובכות של אוטובוס אגד בתאונה נשוא התביעה.

במהלך עדותו מסר מר גדון:

"ת. שמעתי "בום". ברגע הבום הסתכלתי וראיתי שהאוטובוס עובר אשה ששוכבת עם הראש על המדרכה ורגליים על הכביש.

ש. מה היה הדבר הראשון שראו עיניך?

ת. את האוטובוס עובר אותה. ראיתי את האוטובוס עובר את האשה, אבל להגיד שאת האקט של דריסה בדיוק? ראיתי אותו בנסיעה ואחרי כמה שניות הוא האט ואח"כ המשיך ואז רצתי לגב' לראות מה אפשר לעזור.